שם: מדליין ברל
גיל: 9
בת המעמד השלישי
משפחה: אמא מישל היא סנדלרית,
אבא אוליבר הוא אסיר פוליטי בבסטיליה שעבד בעבר כסוחר,
ויש לה אח בן שנתיים, ראול.
יומן:
13 ליולי 1789יומני היקר,
כל היום חיפשתי אוכל ולא מצאתי כלום, בסוף רק גנבתי גזר בודד מן הארוגה של השכן.
תמיד ידעתי שהמצב שלנו רע, אבל עכשיו הוא חמור הרבה יותר. אתמול, למשל, אכלנו אך ורק ארוחת ערב, לא בוקר ולא צהריים. ראול בכה כל היום. ומה אכלנו לארוחת ערב? כמו בכל יום, אכלנו מרק. אבל לא מרק רגיל- מרק גזר קר.
אתמול שמעתי את אמא מדברת עם השכנה, הן דיברו על המצב של צרפת, ועל המאמצים לעשות שינוי. לא כל כך הבנתי למה הן מתכוונות, מה אנשים קטנים כמונו כבר יכולים לעשות? המיסים מכבידים עד כדי רעב, למלוכה לא איכפת, וכל מי שמעיז להעביר ביקורת על המלוכה נאסר, בדיוק כמו אבא...
אני מתגעגעת אליו.
זה קרה לפני שבועיים, אבל מרגיש כמו נצח, חזרתי מהשדה, ואימא הושיבה אותי וסיפרה לי מה קרה.
עד עכשיו אני לא בדיוק מבינה מה אבא עשה, איש הגון, רק ניסה לעזור למשפחתו.
כבר ממש מאוחר ואני צריכה לישון,
לילה טוב יומני היקר.
15 ליולי 1789יומני היקר,
אני לא מאמינה שזה סוף כל סוף קרה, כאילו בן לילה הכול השתנה, הבסטיליה נכבשה ואבא חזר הביתה!
למרות שאני ממש שמחה יש עוד דרך ארוכה אל החופש.
שמעתי את אמא שוב מדברת עם השכנה. הן דיברו על הפגנות ופלישות לחצרות המלוכה, אני חושבת שאני מתחילה להבין, אולי אנחנו כן יכולים לשנות, אולי לא המלוכה קובעת הכול, הרי אנחנו רבים מהם, יש לנו יותר כוח, ומגיע לנו להיות חופשיים ומאושרים.
אז כמו שאימא לימדה אותי לומר: "Liberte, engalite, frantemite".
אם היית שואל לפני יומיים, הייתי אומרת לך שאין תקווה, אבל עכשיו- אחרי השינוי, אני מרגישה כאילו אפשר לקוות. כאילו יש עתיד.
אבא חזר לעבודה, למרות שאלינו הוא חזר רק אתמול. הוא כבר הרוויח מספיק כדי לקנות לחם!
ראול לא בכה כל היום. גם אני מרגישה טוב במיוחד, חוץ מהעובדה שאני עייפה מאוד ורוצה ללכת לישון. לא יכולה לחכות למחר!
לילה טוב יומני היקר.
מגישות: רות סבן, טל ברעם ועדי הר-שמש
