המהפכה מעיניו של איכר

שם: ז'אן קלוד פייר

מעמד: שלישי

עיסוק: איכר פשוט

מצב משפחתי: נשוי עם 4 ילדים

דעה פוליטית: ליברלי

יומני היקר

אתמול, פרץ מרד גדול באזורנו, ויכול להיות בכל צרפת. אני בעד הרעיונות של המרד אבל אני לא הייתי רוצה להעביר אותם בצורה של מרד. אני לא רוצה שילדי יראו את הזוועות והנוראות שיהיו פה, אז אני אשתי וילדי ברחנו מהעיר ליער שהיה באזור. הסתתרנו שם במשך 3 ימים כאשר אנחנו ניזונים מאוכל שחברנו מהעיר הביאו לנו. לאחר 3 ימים עברנו לעיר הקרובה ושם התגוררנו אצל חברים שהחביאו אותנו אצלם עד שהרחובות נרגעו והמרד נגמר. בסוף המרד העיר הייתה הרוסה היו גופות של איכרים ובני המעמד הגבוה על המדרכות. כשחזרנו לעירנו ביתנו היה הרוס וכך שאר הרחוב, שמענו שגם הבסטיליה נחבש וכל האסירים שם שוחררו. אני ומשפחתי היינו מזועזעים היה ממש קשה לחזור למקום בו הכול קרה לראות את ביתנו ההרוס ואת גופות העיקרים הרבים שמתו. לאחר זמן מה אני ומשפחתי הצלחנו להשתקם ולאט לאט המצב חזר לקדמותו.

רעי ועמית

מסביב לכיבוש הבסטילייה

שם: מדליין ברל
גיל: 9
בת המעמד השלישי
משפחה: אמא מישל היא סנדלרית,
אבא אוליבר הוא אסיר פוליטי בבסטיליה שעבד בעבר כסוחר,
ויש לה אח בן שנתיים, ראול.

יומן:
13 ליולי 1789

יומני היקר,
כל היום חיפשתי אוכל ולא מצאתי כלום, בסוף רק גנבתי גזר בודד מן הארוגה של השכן.
תמיד ידעתי שהמצב שלנו רע, אבל עכשיו הוא חמור הרבה יותר. אתמול, למשל, אכלנו אך ורק ארוחת ערב, לא בוקר ולא צהריים. ראול בכה כל היום. ומה אכלנו לארוחת ערב? כמו בכל יום, אכלנו מרק. אבל לא מרק רגיל- מרק גזר קר.
אתמול שמעתי את אמא מדברת עם השכנה, הן דיברו על המצב של צרפת, ועל המאמצים לעשות שינוי. לא כל כך הבנתי למה הן מתכוונות, מה אנשים קטנים כמונו כבר יכולים לעשות? המיסים מכבידים עד כדי רעב, למלוכה לא איכפת, וכל מי שמעיז להעביר ביקורת על המלוכה נאסר, בדיוק כמו אבא...
אני מתגעגעת אליו.
זה קרה לפני שבועיים, אבל מרגיש כמו נצח, חזרתי מהשדה, ואימא הושיבה אותי וסיפרה לי מה קרה.
עד עכשיו אני לא בדיוק מבינה מה אבא עשה, איש הגון, רק ניסה לעזור למשפחתו.

כבר ממש מאוחר ואני צריכה לישון,
לילה טוב יומני היקר.

15 ליולי 1789

יומני היקר,
אני לא מאמינה שזה סוף כל סוף קרה, כאילו בן לילה הכול השתנה, הבסטיליה נכבשה ואבא חזר הביתה!
למרות שאני ממש שמחה יש עוד דרך ארוכה אל החופש.
שמעתי את אמא שוב מדברת עם השכנה. הן דיברו על הפגנות ופלישות לחצרות המלוכה, אני חושבת שאני מתחילה להבין, אולי אנחנו כן יכולים לשנות, אולי לא המלוכה קובעת הכול, הרי אנחנו רבים מהם, יש לנו יותר כוח, ומגיע לנו להיות חופשיים ומאושרים.
אז כמו שאימא לימדה אותי לומר: "Liberte, engalite, frantemite".
אם היית שואל לפני יומיים, הייתי אומרת לך שאין תקווה, אבל עכשיו- אחרי השינוי, אני מרגישה כאילו אפשר לקוות. כאילו יש עתיד.
אבא חזר לעבודה, למרות שאלינו הוא חזר רק אתמול. הוא כבר הרוויח מספיק כדי לקנות לחם!
ראול לא בכה כל היום. גם אני מרגישה טוב במיוחד, חוץ מהעובדה שאני עייפה מאוד ורוצה ללכת לישון. לא יכולה לחכות למחר!

לילה טוב יומני היקר.

מגישות: רות סבן, טל ברעם ועדי הר-שמש

החשש למוות והתפתחות המהפכה

פרטים:

שם: ניקולס ג'ידן

עיסוק: חקלאי

מעמד: שלישי

מצב משפחתי: נשוי עם 4 ילדים

גיל: 38

יומני היקר,

5.10.1788

שלום, אני ניקולס ג'ידן חקלאי בעל המעמד השלישי נשוי עם 4 ילדים.

המלך לואי ה-16 ממשיך לגבות מיסים מבני המעמד השלישי ואני צריך להביא לחם הביתה לאישה ולילדים. בשבועות האחרונים קשה וקשה יותר לדאוג לפרנסה שלי מכיוון שהמיסים שהמלך מבקש הם גבוהים מדי. במשך כל השבוע האחרון אני אשתי וילדי מסתפקים במזון בסיסי כמו פסטה, לחם ובעיקר בפירות וירקות שאני מגדל. כבר חודשיים שלא אכלתי בשר, ואני כבר מתחיל להרגיש חולשה. אני לא מרוויח הרבה כסף מהחקלאות שלי וגם את המעט שאני מרוויח אני צריך לשלם במיסים. המיסים שהמלך לואי ה16 לוקח הם שווים לכל בני המעמד השלישי, לא משנה אם אתה מרוויח הרבה או קצת כסף הסכום הוא שווה. אני מתחיל לשמוע שמועות על המהפכה נגד לואי ה-16 אני מאוד רוצה לתמוך ברעיון אך אני מאוד מפחד לשלום משפחתי ולשלומי. המלך לואי ה-16 לא מזמן הוציא חוק שאומר במפורש שאם מישהו מתנגד או מורד לו הוא יוציא אותו להורג.

11.7.1789

יומני היקר,

ההמון כבר מתחיל להשתלט על הבסטיליה. והתקווה שאבדתי מתחילה לחזור אליי אנשים ממלאים את הרחובות שורפים דברים, ויש אלימות רבה. כל בני המעמד השלישי שונאים יותר ויותר מדי יום את המלך לואי ה -16. שמעתי שקבוצה מסוימת של אנשים שתפסו אותם מורדים בתוך הבסטיליה ושורפים שם דברים, והכניסו אותם לתוך הבסטיליה.

27.7.1789

היום הבסטיליה סוף סוף נפלה וזה כבר סימנים להתקדמות המהפכה היום בבוקר כבר לא שילמתי מיסים וקצת חששתי לחיי אבל אז שמעתי שהמון אנשים מהעם לא שילמו מיסים וזה הרגיע אותי. החיוך מתחיל לחזור לי לפנים, וסוף סוף אני יתחיל להביא פרנסה רגילה הביתה היום זה היום האחרון שאכתוב ביומן ואני מקווה שהמהפכה תמשיך והמעמד השלישי ינצח

מגישים:

ניר זיו ואיתי חברט

יום בחיי המהפכה

שם:ג'ורג פטיט
עיסוק:חקלאי

מעמד:שלישי

גיל:30

מצב משפחתי:נשואי +3 ילדים

שלום

שמי גורג ואני חקלאי שלא מזמן היה חיי תחת שלטונו של המלך לואי ה16

כאשר שמעתי על המהפכה חששתי לחיי חשבתי שהמלך ינצח והוא יהרוג את כל המתנגדים אז ישר פניתי אל שער העיר

בשער היו חיילים שלא נתנו לאנשים לצאת מן העיר אז חזרתי לביתי.

בערב שמעתי יריות ואנשים מתים פתאום אישתי יצאה לראות מה קורה וכשחזרה היא הייתה מלאה דם והיא מת חצי שעה לאחר מכן.כל הלילה לא יכולתי שלא לבכות בבית איפה שהייתה התמונה של המלך החלטתי לשרוף אותה.יום אחרי שאישתי מתה שמעתי שגם אחד הילדים שלי מת כשהלך ברחוב ורצה לעשות קיצור דרך ליד הטירה.מכוון שלא יכולתי לראות עוד אנשים שיקרים לי אז פשוט הצטרפתי לאנשים שמורדים גם במלך.

אז החלטתי לשים את ילדי במקום בטוח בקצה העיר.יום לאחר שהשארתי את ילדי בבמקום הבטוח אני ועוד מתנגדים החלטנו לכתוב מכתב האומר שאנו לא מוכנים לשלם מיסים מיותרים וכעבור חודש קיבלנו מכתב חזרה בו היה כתוב:"נתיניי היקרים שלום אנני מוכן להתנגדות שלכם,מעכשיו כל מורד יוצא להורג. על החתום המלך לואי ה16".באותו רגע חשבתי על המשפחה שנותרה לי אך עדיין מרדתי.כעבור שבוע המיסים עלו בהרבה כעבור לא הרבה זמן אנשים התחילו לצאת לרחובות ולשרוף דברים.

המלך לואי היה איש בזבזן מאד כל יום שמעתי שהוא קונה סיגרים בשווי הון ועוד הרבה דברים

מכוון שלא יכולנו להפסיק את המיסים החלטנו להרוג את המלך לואי אך הוא הצליח לברוח מאיתנו,כעבור מספר שנים המלך ניסה לשוב לצרפת ברדע שהוא חזר תפסנו אותו והצאנו אותו להורג בגיליוטינה.

עדיין אחרי כל השנים אני לא בטוח אם מה שעשיתי היה טוב אבל אני יודע שעשיתי הכול בשביל משפחתי שיכולה לחיות בלי מיסים

אחרי המהפכה החלטתי לעבוד בצבא צרפת בשביל להרוויח כסף לילדי.

לדעתי המלך לא רצה שלעם יהיה רע הוא פשוט לא ידע איך להפסיק לבזבז לפחות עכשיו אני יודע שאני יכול לישון בשקט

חיי בבסטיליה

שם: ג'ורג' רפפורט

תפקיד: אסיר בבסטיליה

מעמד: מעמד שלישי

עיסוק: חקלאי

מצב משפחתי: נשוי+ 2,

גיל : 35

שלום,

שמי גורג ואני אסיר בבסטיליה שנאסר בגלל דעותיו, רציתי לספר קצת על חיי הקשים כאן.

אני נאסרתי בגלל שרציתי לשמח את ילדי, הגיע יום הולדתם ורציתי לקנות להם מתנה, אך כאשר הגעתי לחנות, בא אלי אדון ממעמד גבוה ודרש כי אשלם לו כסף. אני לא ידעתי במה מדובר ולכן סירבתי, האדון הציג בפני מסמך ישן ובלוי ואמר כי סבי היה חייב לו כסף, ולכן אני חייב לתת לו את כספי. כאשר סירבתי לדבריו שנית, האדון קרא למשרתו ודרש כי אזרק לכלא.
כאשר נאסרתי לקחו אותי אל הבסטיליה, בית כלא גדול למתנגדי השלטון. מחוץ לבית הכלא השארתי את אשתי ושני ילדי. אליהם אני מתגעגע מאוד.

החיים בבסטיליה אינם חיים קלים, חדרי הוא חדר משותף עם עוד מתנגד שלטון, אך הוא יותר אלים. בחדרנו יש רק קש שעליו אנו ישנים, דלי לצרכינו, וחלון קטן בקצה החדר בשביל אוויר. פעם ביום, מביאים השומרים אלינו צלחת מרק אשר מכניסים אל חדרנו דרך חלון קטן בדלת.

לפני כמה ימים התחילו שמועות בין השומרים על כך שרוצים להתקיף את הבסטיליה. כאשר שמעתי את בשורה זו שמחתי אך לא האמנתי. לאחר כמה שבועות התחילו השומרים להגן על אף יותר על הבסטיליה, וכעת עברו כמה שעות וכבר התחילו מהומות מחוץ לבסטיליה. אני רק מקווה שהמהומות לא יהרגו יותר מדי אנשים ובמיוחד אני מקווה שמשפחתי לא תיפגע.

אם אתם קוראים את זה סימן שהמהומות הגיעו גם לתוך הבסטיליה ואני נהרגתי, אני מבקש מכם שתביאו את יומן זה אל ילדי ואשתי כך שלא ידאגו, שידעו כי מתתי בכבוד ובידיעה שאני מגן על זכויותיהם ורצונותיהם של משפחתי ואהובי.

דם כחול זורם בעורקיי

שם: סייל רוסו

תפקיד: לורד

מעמד: מעמד האצולה

מצב משפחתי: ילד למשפחה בעלת 3 נפשות

גיל: 11

דעה פוליטית: אין

2.6.1789
יומני היקר שלום
כאשר גמרתי את לימודיי להיום משרתי סבאסטיאן הלבישני בבגדי הרשמיים ולאחר מכן התיישבתי לאכול צהריים עם הורי. לרוב כאשר אני מגיע לביתי אימי מחבקת אותי ושנינו מתיישבים ליד שולחן האוכל ,לאחר מכן אבי נושק לי על מצחי ומתיישב בכיסאו. היום זה לא היה כך, הורי נראו מודאגים. האווירה סביב שולחן האוכל הייתה שונה, לא אהבתי את האווירה הזו, אווירה של מחנק ושל דאגה ואולי אפילו פחד. אמי לא אכלה אף לא פירור ואבי התנהג שונה מן הרגיל, ראיתי שדבר כלשהו הטריד את הוריי, אך שתקתי. בשולחן שררה דממה, הייתה חסרה הקריאה המוכרת של אבא "איך עבר היום?" וההערה של אימא "תסלק את מרפקיך מן השולחן זה לא מנומס!". אבי גמר את האוכל מן הצלחת במהרה וקם מהשולחן ,אמי קמה מן השולחן כמה דקות אחריו. לאחר מכן גם אני הלכתי, הלכתי לספריית ביתנו. בספריה נמצאים כ60 ספרים אולי אפילו יותר.
"סבאסטיאן" פניתי למשרתי "הבא לי לשתות, אני צמא", "כן אדוני" ענה ויצא מן החדר. דקות ארוכות עברו ובהם חשבתי לעצמי, "מה יכול לגרום לשינוי שכזה? האם אני עשיתי משהו? או שאולי משהו אחר מטריד את הוריי?". משרתי סבאסטיאן נכנס לחדר עם מגש אשר בו קנקן תה, כוס, עוגיות ומעט סוכר. "לקח לך הרבה זמן" פניתי עליו איך הוא לא ענה ומזג את התה לתוך הכוס. לגמתי לאט את התה תוך כדי מחשבה על הוריי ודאגתם. "האם קרה משהו אדוני?" פנה אלי משרתי אשר כנראה ראה את דאגתי על פני. החלטתי להתעלם מן שאלתו ולהמשיך במחשבותיי אך פתאום עלתה בראשי המחשבה "אולי משרתי יודע משהו? אולי הוא שמע משהו ממשרתיהם של הורי". "סבאסטיאן" קראתי למשרתי. "כן אדוני" פנה אלי. "הורי נראים מודאגים מאוד היום. האם אתה יודע את הסיבה לכך? ". משרתי עמד לענות לי עד שהמשרתת של משפחתי נכנסה לספריה, שמה הוא מיירין היא דואגת לניקיון ביתי. "סליחה אדוני על ההפרעה, לורד לואיס הגיע לביקור" פנתה אלי המשרתת שלי מיירין " הוא מעוניין לראותך. לורד לואיס הוא דודי,אחיו של אבי. כאשר לורד לואיס מגיע לבקרנו תמיד הוא לוקח אותי למקומות מעניינים כמו תיאטרון או אופרה ולפעמים מביא לי הוא מתנה קטנה. קמתי מכיסאי ויצאתי למסדרון כאשר סבאסטיאן בעקבותיי. כאשר שמעתי את לורד לואיס מקצה המסדרון משוחח עם אבי התקדמתי במהירות לכיוונו. כאשר התקרבתי ראיתי את פניו של דודי ואף הוא נראה מודאג במקצת. כאשר ראה אותי לורד לואיס השיחה בין אבי לבינו נגמרה, הרגשתי בכך שהם לא רצו שה

אשמע את שיחתם. "אחייני האהוב, כמה שהתגעגעתי עליך" פנה עלי לורד לואיס. "גם אני התגעגעתי אילך לורד לואיס אך שלהזכירך אני אחייניך היחיד" פניתי אליו עם חיוך קטן על פני. לורד לואיס צחק צחוק קטן ואמר "הילד הזה עוד יהפוך לגבר כשיגדל", אבי אף הוא חייך והנהן לאות הסכמה. "סייל, לי ולדודך יש על כמה דברים לדבר אנא ממך השאר אותנו לבדנו". "אוקי אבא, נתראה בארוחת הערב לורד לואיס" פניתי לדודי עם חיוך קטן ומזויף ומיד פניתי בחזרה לספריית ביתי. כמובן שחייכתי לדודי חיוך מזויף היות שידעתי שרוצים הם להסתיר מימני דבר כלשהו, הרי אף פעם לא הפריעה להם נכוחותי בחדר בזמן שיחתם. החלטתי לחדול ממחשבותיי ולקורא את ספרי עד לתחילת ארוחת הערב.
טרם תחילת הארוחה הסתובבתי לבדי במסדרונות ביתי, ביתי הוא טירה אדירה ומרשימה משום כך אני אוהב להסתובב במסדרונות בשביל לחשוב. כאשר שמעתי את אבי ודודי משוחחים מחדר העבודה של אבי נעצרתי וחשבתי לעצמי "אולי אני רק אשמע טיפה, זה לא יכול להזיק". התקרבתי לדלת חדר עבודתו של אבי, פתחתי אותה במעט והאזנתי לשיחתם. בשיחתם אבי ודודי דיברו על בני המעמד השלישי ועל מרידתם. "למה להם למרוד?" לא יכולתי להתאפק יותר "החיים כאן הם מעולים! למה להם למרוד?". אבי פנה עלי ואמר "כאשר תגדל תבין את הכול בני". דודי השפיל את מבטו, הוא נראה כי לא רצה להסכים, שזה לא נכון בעיניו להסתיר את נושא זה מעיניי. "ועכשיו בני" פנה עלי אבי "אל תדבר על הנושא הזה יותר, זה לא נושא מהותי". תמיד הייתי חייב לעשות את מה שאבי אמר לי, כך חונכתי ולכן נכנעתי לדרישתו ועניתי "כן אבא". עזבתי את חדר עבודתו של אבי ופסעתי במסדרון ביתי לעבר שולחן הארוחה.

מגישות: עינת שרון וליחן קרלינסקי

ז'ורלאן מקבלת שינוי

שם: ז'רלאן ברז'ר

מעמד: שלישי

תפקיד: לשרוד את הקשיים ולהבין מה קורה

מצב משפחתי: ריבים במשפחה עקב חוסר פרנסה

גיל: 9 וחצי

יומוני היקר, בוקר טוב

קמתי בבוקר ב- 18.11.1850 והיה מלא חיוכים במשפחה שלי.

כולם היו שמחים ונראו כאלה מרוצים, לא כל כך הבנתי מה קורה, כי תמיד יש כעסים וצעקות בבית שלנו

חשבתי שאבא שלי קיבל מקדמה אז חיכיתי יום למחרת כדי לראות אם המצב הנוכחי לא השתנה,

ותנחש? הוא לא השתנה!!

שאלתי את אבא מה קורה ולמה כולם שמחים, אז הוא הסביר לי מה זה המעמד השלישי,

ושהמעמד השלישי הוא רוב וכולם מתנגדים לעובדה שרק אנחנו (המעמד השלישי)צריכים לשלם מסים וגם לפרנס את המשפחה שלהם (ואז הבנתי גם למה היו כל כך הרבה ריבים פה במשפחה).

אז עכשיו החיים שלי עומדים להשתנות ויחד עם זה גם החיים של המשפחה שלי וכלנו נהיה מאושרים.

אני אמשיך לכתוב ולעדכן אותך יומן יקר!!

מאת: רוני אליה ועדן אבבה

נפוליאון רוצה שוויון

שם: נפוליאון בונפרטה

מעמד: אצולה

תפקיד: מפקד בצבא, חייל, קיסר הצרפתים

מצב משפחתי: התגרש ולאחר מכן התחתן ונולד לו בן

גיל: 31

יומני היקר !!!

היום בבוקר ה1800\10\18

עלה במוחי רעיון מופלא וגאוני שהוא יצירת חוקה חדשה לאומה הצרפתית.

ברעיון גאוני זה אנוכי חוקקתי חוקה העושה שוויון בין כל המעמדות של העם הצרפתי ומחבר אותם למעמד אחד.

אנוכי חושב שהעם הצרפתי קיבל את החלטתי בצורה אוהבת אכפתית ומוסרית ויישם את חוקי החוקה .

בחוקה זה , אנוכי מתייחס לחוקים הבאים :

צורת המעמדות מתבטלת והופכת למעמד אחד כלומר, שמה שהיו פעם זכויות המעמד של האצולה והכמורה הופכות להיות שוות לזכויות של בני המעמד השלישי.

וחוק נוסף שבמקום שבני המעמד השלישי יישלמו את עול המסים אז צורת החלוקה של המסים תהיה שווה .

לחוקה זאת קראתי קוד נפוליאון.

מאת : יובל טיטלמן ואלון היימן

המעמד השלישי VS כמורה ואצולה

שם: פרנסיס ז'אקון
תפקיד: שומר בבסטיליה
מעמד: המעמד השלישי
עיסוק: חייל
מצב משפחתי: נשוי עם ילד אחד





היום הראשון: בזמן האחרון יותר ויותר אסירים מגיעים לבסטיליה והשנאה למלך לואי ה-16 רק הולכת וגוברת. אתמול ראיתי מעבר לחומות הבסטיליה הפגנה סוערת ואלימה מאוד שבה נשרפו ציורים של לואי ה-16. היום שחזרתי הביתה, ראיתי בעיתון כתבה גדולה על לואי ה-16 אשר מראה את ארמונו היפה ומספרת על מפעל חייו העשיר. ובכתבה בכלל לא התייחסו להפגנות האלימות שהתרחשו היום. רק במאמר קטן בתחתית העיתון היה כתוב שקבוצה קטנה של מורדים יצרו מהומה והמשטרה שמה אותם בבסטיליה, מה שידעתי כשיקרי כי הם הרביצו לשוטרים והמשיכו בהפגנה עד השעות הקטנות של הלילה.

היום השני: היום ראיתי עשן רב מכיוון הבסטיליה ואני אני חושש שקרה שם משהו, במזל הייתי ביום החופשי שלי כי אשתי ילדה היום. כול העיר בוערת וצרפת על סף מהפכה. היום לא פרסמו את העיתון אז אני לא יודע מה היקף ההתרחשות. אישתי אמרה לי שחברה שלה אמרה שאיכרים שרפו טירות של בני המעמד הראשון, ברגע זה ידעתי, שבקרוב מאוד המהפכה תתרחש.

היום השלישי: עכשיו זה סופי, המהפכה כבר התרחשה. היום שבאתי לעבודה הבסטיליה היא הייתה מנותצת וגוויות השומרים והאזרחים היו שזורות על רחבת המבצר. ברחובות הייתה חגיגה גדולה ומיד גייסו אותי ועוד מאות אלפי גברים במדינה לצבא העם כדי להגן על צרפת מאוסטריה ופרוסיה אשר רוצות להרוס את המהפכה ואת ריבונותה, זאת היא כתיבתי האחרונה ביומן ואני מקווה שביום מן הימים אשוב לביתי בריא ושלם.

מגישים: שחק גור, גל מרחב ואורי פלד-חיון

יומנו של נסיך

תעודת זהות:

תפקיד: נסיך (מלך לעתיד- יורש)

מעמד: אצולה

עיסוק: נסיך

מצב משפחתי: ילד

גיל: 9

21 בינואר, 1793

יומני היקר, היום אני ברגשות מעורבים, אני פשוט לא יודע מה לעשות. אבא נהרג היום, או יותר נכון הוצא להורג. זה היה כל כך משפיל ועצוב, כל העם ראה את זה! אני נמצא עכשיו בבית הכלא עם אמא שלי, אחותי מארי-תרז, ודודתי אליזבת'. לא הסבירו לי שום דבר רק גררו אותי לכאן. מארי אמרה שכשאני אגדל שאני אבין, זה כל כך מעצבן אותי כשהיא אומרת את זה. דבר נוסף שמאוד מתסכל אותי, כשביקשו מאמא לתת אותנו (האחים) אל השומרים היא סירבה בתוקף אך כאשר אחד מהם איים להרוג את אחותי הגדולה (מרי-תרז) היא פשוט נתנה אותי אל השומר! אבל אני מניח שהכל לטובה, כלומר אמא לא תעדיף את מארי על פניי, נכון?

שלך תמיד,

לואי שארל

27 במרץ, 1794

יומני היקר,אני נזכר שהיום הוא יום הולדתי. בגלל שאני נמצא בכלא עם אמי, אחותי ודודתי כנראה שלא אערוך מסיבה השנה. אבל אני נזכר בחוויה מיום הולדתי שעבר; ציפתה לי מסיבה גדולה. אמא תכננה לי אירוע עם הרבה חברים שלה ושל אבא. שמעתי שתהיה עוגה מצוינת, הרבה אנשים חשובים יהיו שם אז אמרו לי להתנהג יפה וללבוש את הבגדים החגיגיים שהתופרות הכינו לי במיוחד. הייתה אז בן אני בן 7, כל כך התרגשתי! מעניין אילו מתנות אני אקבל, חשבתי בעצב בעודי מתסכל החוצה מעבר לחלון הקטן שמפריד ביני לבין החופש. אתה יודע יומני, אני חושב שהמסיבה הזאת נערכה פחות לכבודי ויותר בשביל שאבא ואמא יציגו את הארמון ואת כל האוכל והפאר שהיה לנו. אמא תמיד הייתה מתגאה בבית שלנו, היא אמרה לי פעם: "לולו (זה שם החיבה שלי) בוא לחדר האוכל הבינוני", אז שאלתי אותה מדוע, היא ענתה לי "כי חדר האוכל הקטן מיועד רק לארוחות שכוללות עד 3 מנות. וחדר האוכל הגדול מיועד לנשפים ואירועים חשובים בלבד". המסיבה עצמה הייתה מהנה מאוד, אבל לא הכרתי שם אף אחד. אם רק היו לי חברים אמיתיים איתם יכולתי לבלות במסיבה, אולי אז הייתי נהנה יותר ממנה כמו שמלך אוסטריה או הדוכס נורמנדי נהנו. בכל מקרה, אני מתחיל לחשוב שהסוף שלנו קרב ואני חושש לגורלי וגורל אמי, זה כבר 3 שנים שאנו בכלא והתנאים לא קלים כלל. אכתוב בקרוב מאוד, כי הבדידות מעיקה עליי ואני חושש שאחותי מתחילה לאבד את עשתונותיה.

שלך תמיד,

לואי שארל

הגיליוטינה מחכה לך, אדוני.

שם: אנה-לואיז ריאנה.

תפקיד: משרתת בבית אצולה.

מעמד: המעמד שלישי.

עיסוק: משרתת.

מצב משפחתי: רווקה.

גיל: 19.

1.4.1791

יומני היקר שלום.

היום, אחרי המהפכה אני נזכרת באותם ימים חשוכים שבהם הייתי צריכה לשרת את האדון והגברת.

אני נזכרת באותם ימים בהם הייתי צריכה לדאוג לכל רצונותיהם ומבוקשיהם, בלי תמורה הוגנת והוכרת תודה. למשל, כמו ביום אחד שבו צעקו עליי מכיוון שלא זזתי מדרכם כשעברו. הם שלחו אותי מהאחוזה במטרה לקנות מצרכים. בהיותי בשוק- שמעתי שמועות, משהו על המהפכה הם אמרו. לא התייחסתי ברצינות לדברים, עד שפגשתי בחברתי סלין. שאלתי לשלומה והיא ענתה בשקט "יש חדש, מעוניינת להצטרף? " לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל אז התחבר בראשי הקשר בין הדברים על מהפכה לבין המסתוריות של סלין. מאותו יום, חיי השתנו, ידעתי שהיחס שאני מקבלת ע"י מעמדי האצולה והכמורה הוא זמני בלבד. ואז, ביום גורלי אחד, קיבלתי התרעה של שעה בלבד מחברתי סלין לצאת מבית האחוזה. ידעתי בדיוק על מה מדובר, ולא התעכבתי. בהיותי יוצאת ראיתי באופק את אותם איכרים מחזיקים לפידים ואבנים. חייכתי. שמעתי את זעקות האדון והגברת, את רעש שבירת הקירות, ודמיינתי לעצמי את צליל זעקותיהם בעקבות הגיליוטינה .

עכשיו, בזמן שלטון הטרור של אנשים כמו רובספייר, אני תוהה אם עשינו משהו לא נכון. אולי אני לא שלמה עם החלטתי אחרי הכל? בסופו של דבר, עברנו משלטון של טרור סמוי לטרור מובהק. אבל לפחות אחרי כל זה אני גאה במי שאני, ולא צריכה להסתיר את מעמדי, ומורשתי.

רצונותיו של המלך

שם: פיליפ .
שם משפחה: איבון .
תפקיד: יועץ המלך .
מעמד: אצולה.
מצב משפחתי: נשוי.
גיל: 30.
דעה פוליטית: בעד הטלת המיסים על המעמד השלישי .
מקום מגורים: ורסאיי.

13.7.1789

יומני היקר שלום!
היום יום ראשון ה-13 ביולי 1789.היום בסביבות השעה 7, קמתי מצעקותיו של המלך על הטבח. לאחר מכן כששטפתי את פני המלך קרא לי לחדרו והסביר לי על בעיה קשה של חובות בעקבות בזבוז הכסף על טיפוח חצרו.הוא שאל אותי מה כדאי לעשות בנידון, ועניתי לו שיפיל את החובות על מהמעמד השלישי, מכיוון שבמעמד השלישי יש הכי הרבה אנשים משלושת המעמדות, הוא אמר לי שזה רעיון טוב אבל זה יגרום למהומות רבות,
אמרתי לו שאין ברירה אחרת, זה או להיכנס לחובות כבדים או שהמלכות שלך תיגמר. הוא אמר לי שאני צודק ומיד הזמין את הכרוז, הוא אמר לו על השינויים שחלו.

כעבור מספר שעות באו אלינו אנשי המעמד השלישי והתחילו לעשות
מהומות, הם צעקו וכעסו על השינויים במיסים ואמרו שזה לא הוגן שהם קיבלו על עצמם מיסים שבכלל לא שלהם. הם צעקו ורטנו הם לא רצו לשלם מיסים הם גם אמרו שהם לא יכולים אין להם כסף בשביל כל החובות שהמלך הטיל אליהם.

אבל מלכי לא הגיב לכל ההמולה לא היה לא אכפת מכל מה שקרה בחוץ.
הוא טען שככה זה בחיים שלפעמים בני המעמד הנמוך צריכים לסבול יותר מאשר המעמדות הגבוהות מהם.

אנשי מהמעמד השלישי טענו שהם מתנגדים לשלטון זה.
המלך התעצבן ויצא למרפסת שלו ואמר להם שמי שיתנגד לשלם את המיסים ילך לבסטיליה. הבסטיליה הייתה בית כלא לאסירים פוליטיים ומתנגדי השלטון.
אחרי שהמלך אמר את דברו שררה דממה מוחלטת בין המעמד השלישי. עד לבוקר למחרת.

לילה טוב פיליפ איבון.

בתוך בועה

שם: ג'אן אנטואנט.
תפקיד: רוזן.
מעמד: אצולה.
מצב משפחתי: נשוי עם ילד אחד.
גיל: 27.
דעה פוליטית: שמרני ובעד ניצול המעמד השלישי.

01.07.1789

יומני היקר שלום,

היום בבוקר כשקמתי ממיטתי, הלכתי לביתו של ג'ורג', חברי, כמו שאני עושה בכל בוקר. דפקתי מספר פעמים על הדלת אך לשווא. לפתע ראיתי שהדלת לא נעולה אז פתחתי ונכנסתי פנימה. מצאתי את ג'ורג' בחדר המנוחה בביתו עם ערימת מכתבים ולחץ גדול. התיישבתי לידו בכיסא הסמוך לו ונאנחתי. שאלתי אותו למה הוא לחוץ כל כך וממי המכתבים. הוא ענה לי במהירות אך אט אט התחיל להירגע. הוא הסביר שבגלל העלאת המיסים של המלך הגדול

לואי ה- 16 מלפני יומיים, בני המעמד השלישי החלו למרוד. הוא שיתף אותי בחששותיו לפריצת מהפכה דומה לזו שפרצה בארצות הברית לפני שנים מספר. הוא אמר שהמכתבים הם מחברים אחרים ממעמד האצולה. הם כתבו במכתבים שהם חוששים לפרוץ מהפכה בצרפת ושצריך לעשות משהו בנידון. אני לא חושב שבאמת תהיה מהפכה, אין לבני המעמד השלישי סיבה לפרוץ במהפכה, אנו נותנים להם הכל והם צריכים רק להודות לנו. המדינה במצב כלכלי קשה ולכן הם לא צריכים להתלונן מהעלאת מיסים קטנה כל כמה זמן.

לאחר כחצי שעה, הלכתי לדרכי לחדר הישיבות הגדול של מעמד האצולה והכמורה. היו שם עוד כעשרים אנשים שדיברו במהירות וחשש גדול. ישר הבנתי במה מדובר וחשתי עצמי כמשיח שבא להרגיע אותם, אלא שבמקום זה, הם הלחיצו אותי וגרמו לי להאמין שבאמת מהפכה יכולה לקרות. למרות כל המאורות שקרו, חזרתי הביתה ופניתי למטבח. ראיתי שם את אשתי אוכלת ארוחת צהריים שהגיש לה המשרת פיליפ. סיפרתי לה על מה שעבר עליי במשך היום והיא הרגיעה אותי עם טענות נגד שחיזקו את דעותיי מתחילת היום: אפילו אם כמה בני מעמד שלישי מתלוננים מהעלאת המיסים, הם בטח בקרוב יבינו שאנחנו רק עוזרים להם והם יזחלו אלינו עם בקשות סליחה. החלטתי לנוח מנוחת צהריים, היום עומד להיות יום טוב, אני מקבל את המשכורת השבועית שלי על היותי רוזן. ואפילו הפעם אני מקבל קצת יותר כסף בזכות העלאת המיסים.

אחרי מנוחת הצהריים, קיבלתי את המשכורת ועיניי חשכו. קיבלתי פחות כסף מאי פעם, לפתע הבנתי, אולי מהפכה באמת תפרוץ? אם בני המעמד השלישי העזו לא לשלם את מיסיהם, אולי דעותיהם חזקות מתמיד. הייתי בלחץ גדול, חוץ מהחששות למהפכה, יש לי משכורת קטנה ולכן השבוע אצטרך לפטר 3 משטרים מתוך ה- 48 שיש לי. הייתי מאוד לא רגוע, עליתי למעלה להירגע וכעבור כמה שעות, נכנסתי למיטה ללא הצלחה להירדם. לכן קמתי לכתוב ביומן קצת בשביל להירגע, אני מקווה שמחר הכל יתקרר ולא יהיו כוונות לפתיחת מהפכה.

לילה טוב, ג'אן אנטואנט.

שם: אוולין רוסו

ה7 ביולי, 1789

יומני היקר,

נדמה כאילו אתה הדבר האחרון שנשאר רכושי בו אוכל לבטא את רגשותיי ומחשבותיי.

את החודשים האחרונים העברתי במעצר בבסטיליה, המקום המרוחק והמנוכר שכל צרפתי נשא מבטו אליו במן יראה מעורבבת בפחד.

כבר שנה שאני פעילה במחתרת שהביאה למהפכה המיוחלת, דודי הביא את הבשורה הנאורה מאמריקה במכתבו שכתב למשפחתי בו תיאר את המהפכה שהתרחשה באותה עת ואת החוקה החדשה שבאה בעקבותיה, אותה חוקה שהייתי מייחלת שתהיה לצרפת.

נשבעתי אמונים למחתרת, וכך גם לאדם היחיד שכבש אותי.

את ז'אן ז'אק הכרתי באחד הימים בהם עסקתי בעיסוקיי הרגילים, הפצת הבשורה לכל העם הצרפתי בתקווה שנוכל להביא לשינוי המיוחל. יפה תואר, אצילי אך פשטותו קורנת מהבעתו התמימה ועם זאת מהפנטת. מעולם לא הסתכלתי על גבר בצורה שהסתכלתי עליו, אך הוא רק חבר למחתרת, נשבעתי לעצמי שלא אתן לאנשים אף הקרובים אליי ביותר להסיח את דעתי מן המטרה, שמא הם יכולים לפגוע בי. ובכל זאת, לא עובר יום שאיני מדמיינת אותו קרב אליי ומנחם אותי. עוד מעט הכל ייגמר, הוא לוחש באוזני. בקרוב חלומנו יתגשם.

אך כל המילים האלה מנחמות כמו כוסות רוח למת. איך אוכל לשמוח בידיעה שלא אוכל לראות את חזוני מתגשם?. הכל נגמר. להב הגיליוטינה משויף ומצוחצח, מוכן לקורבן הבא. אני.

הבסטיליה מלאה באנשים כמוני, בעלי חזון משותף שנזכה לראות את צרפת המאוחדת, בה אנשים חיים בביטחון ובחופש.

ה11 בינואר, שיא החורף. הינני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול, הלכתי לקנות מצרכים לאפיית לחם במאפייה המשפחתית, בעוד הולכני ברחוב נשמע קול תרועה המבשר בואו של אציל ושעלי לסור מדרכו, אך לא זזתי. לא שירתתי במחתרת לחינם, שינאה זורמת בדמי אל המתנשאים בעלי הממון. אותו אציל נעץ בי מבט מזלזל, ובלי היסוס, כמן יצר בסיסי, ירקתי מולו על המדרכה. מאז אינני זוכרת כלום, רק כאשר מצאתי את עצמי במגדל ההוא, על מיטתי המיוזעת אותה אני חולקת עם פרעושים ויצורים אחרים. קבוצת אנשים הסתכלה עליי כמעין מפלצת, מאז כבר התרגלתי למבטים אלה.

עוד דקות אחדות ארגיש את הסכין מכוונת לצווארי, חריקת הגלגלת העשויה עץ, צהלות האספסוף המייחל למותי, אך אני לא אבכה, לא אתן לעצמי להראות חולשה מול הפחדנים ההם, הם ימותו בדיוק כמוני. אך לי נשאר מצלם האנוש שאלוהים העניק לי ביום היוולדי. אני יודעת שאמות, אך אני בטוחה, שאזכה לראות מגן עדן את החזון הופך למציאות. תמיד תהיה התקווה, אותה התקווה שזרעתי במו ידיי בכל צרפתי באשר הוא.

עם זאת, הייתי משתוקקת לראות את מבטו של ז'אן ז'אק פעם אחרונה לפני פגישתי עם המוות, הרי המוות הוא אורח מוזמן. אולי אם הייתי מרגישה בפעם האחרונה את נשימתו בעורקיי הייתי יכולה למות מאושרת.

פרטים:

שם: אוולין רוסו

תפקידה: פעילת מחתרת

מעמדה: מעמד שלישי

עיסוקה: עובדת מאפייה

מצב משפחתי: רווקה

גיל: 22

דעה פוליטית: מהפכנית נאורה