שם: אנה-לואיז ריאנה.
תפקיד: משרתת בבית אצולה.
מעמד: המעמד שלישי.
עיסוק: משרתת.
מצב משפחתי: רווקה.
גיל: 19.
1.4.1791
יומני היקר שלום.
היום, אחרי המהפכה אני נזכרת באותם ימים חשוכים שבהם הייתי צריכה לשרת את האדון והגברת.
אני נזכרת באותם ימים בהם הייתי צריכה לדאוג לכל רצונותיהם ומבוקשיהם, בלי תמורה הוגנת והוכרת תודה. למשל, כמו ביום אחד שבו צעקו עליי מכיוון שלא זזתי מדרכם כשעברו. הם שלחו אותי מהאחוזה במטרה לקנות מצרכים. בהיותי בשוק- שמעתי שמועות, משהו על המהפכה הם אמרו. לא התייחסתי ברצינות לדברים, עד שפגשתי בחברתי סלין. שאלתי לשלומה והיא ענתה בשקט "יש חדש, מעוניינת להצטרף? " לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל אז התחבר בראשי הקשר בין הדברים על מהפכה לבין המסתוריות של סלין. מאותו יום, חיי השתנו, ידעתי שהיחס שאני מקבלת ע"י מעמדי האצולה והכמורה הוא זמני בלבד. ואז, ביום גורלי אחד, קיבלתי התרעה של שעה בלבד מחברתי סלין לצאת מבית האחוזה. ידעתי בדיוק על מה מדובר, ולא התעכבתי. בהיותי יוצאת ראיתי באופק את אותם איכרים מחזיקים לפידים ואבנים. חייכתי. שמעתי את זעקות האדון והגברת, את רעש שבירת הקירות, ודמיינתי לעצמי את צליל זעקותיהם בעקבות הגיליוטינה .
עכשיו, בזמן שלטון הטרור של אנשים כמו רובספייר, אני תוהה אם עשינו משהו לא נכון. אולי אני לא שלמה עם החלטתי אחרי הכל? בסופו של דבר, עברנו משלטון של טרור סמוי לטרור מובהק. אבל לפחות אחרי כל זה אני גאה במי שאני, ולא צריכה להסתיר את מעמדי, ומורשתי.
שלום אנה-לואיז ריאנה רציתי לדעת אם את מצטערת על מה שעשית, ואם לא היית עושה את זה היית מעדיפה להישאר במצבך הקודם?
השבמחקנוי פרץ ויערה מנוס
תודה על השאלה, נוי ויערה.
השבמחקובכן, אני לא הייתי רוצה להישאר במצבי הקודם, אך אם אני הייתי מנהלת את המהפכה, הייתי משנה כמה דרכי פעולה. שפיכת הדמים הפומבית, רצח ילדים- כל אלה הם רק דוגמאות לזוועות הלא נחוצות שקרו שם. למרות זאת, אני לא מצטערת על מה שעשיתי, כי היחס המזעזע לבני מעמדי, המעמד השלישי היה חייב להיפסק בדרך זו או אחרת. לפחות כל זה עכשיו מאחורי, ולמען האמת, אני משתדלת בכל כוחי לא לחשוב על זה כלל.