שם: סייל רוסו
תפקיד: לורד
מעמד: מעמד האצולה
מצב משפחתי: ילד למשפחה בעלת 3 נפשות
גיל: 11
דעה פוליטית: אין
2.6.1789
יומני היקר שלום
כאשר גמרתי את לימודיי להיום משרתי סבאסטיאן הלבישני בבגדי הרשמיים ולאחר מכן התיישבתי לאכול צהריים עם הורי. לרוב כאשר אני מגיע לביתי אימי מחבקת אותי ושנינו מתיישבים ליד שולחן האוכל ,לאחר מכן אבי נושק לי על מצחי ומתיישב בכיסאו. היום זה לא היה כך, הורי נראו מודאגים. האווירה סביב שולחן האוכל הייתה שונה, לא אהבתי את האווירה הזו, אווירה של מחנק ושל דאגה ואולי אפילו פחד. אמי לא אכלה אף לא פירור ואבי התנהג שונה מן הרגיל, ראיתי שדבר כלשהו הטריד את הוריי, אך שתקתי. בשולחן שררה דממה, הייתה חסרה הקריאה המוכרת של אבא "איך עבר היום?" וההערה של אימא "תסלק את מרפקיך מן השולחן זה לא מנומס!". אבי גמר את האוכל מן הצלחת במהרה וקם מהשולחן ,אמי קמה מן השולחן כמה דקות אחריו. לאחר מכן גם אני הלכתי, הלכתי לספריית ביתנו. בספריה נמצאים כ60 ספרים אולי אפילו יותר.
"סבאסטיאן" פניתי למשרתי "הבא לי לשתות, אני צמא", "כן אדוני" ענה ויצא מן החדר. דקות ארוכות עברו ובהם חשבתי לעצמי, "מה יכול לגרום לשינוי שכזה? האם אני עשיתי משהו? או שאולי משהו אחר מטריד את הוריי?". משרתי סבאסטיאן נכנס לחדר עם מגש אשר בו קנקן תה, כוס, עוגיות ומעט סוכר. "לקח לך הרבה זמן" פניתי עליו איך הוא לא ענה ומזג את התה לתוך הכוס. לגמתי לאט את התה תוך כדי מחשבה על הוריי ודאגתם. "האם קרה משהו אדוני?" פנה אלי משרתי אשר כנראה ראה את דאגתי על פני. החלטתי להתעלם מן שאלתו ולהמשיך במחשבותיי אך פתאום עלתה בראשי המחשבה "אולי משרתי יודע משהו? אולי הוא שמע משהו ממשרתיהם של הורי". "סבאסטיאן" קראתי למשרתי. "כן אדוני" פנה אלי. "הורי נראים מודאגים מאוד היום. האם אתה יודע את הסיבה לכך? ". משרתי עמד לענות לי עד שהמשרתת של משפחתי נכנסה לספריה, שמה הוא מיירין היא דואגת לניקיון ביתי. "סליחה אדוני על ההפרעה, לורד לואיס הגיע לביקור" פנתה אלי המשרתת שלי מיירין " הוא מעוניין לראותך. לורד לואיס הוא דודי,אחיו של אבי. כאשר לורד לואיס מגיע לבקרנו תמיד הוא לוקח אותי למקומות מעניינים כמו תיאטרון או אופרה ולפעמים מביא לי הוא מתנה קטנה. קמתי מכיסאי ויצאתי למסדרון כאשר סבאסטיאן בעקבותיי. כאשר שמעתי את לורד לואיס מקצה המסדרון משוחח עם אבי התקדמתי במהירות לכיוונו. כאשר התקרבתי ראיתי את פניו של דודי ואף הוא נראה מודאג במקצת. כאשר ראה אותי לורד לואיס השיחה בין אבי לבינו נגמרה, הרגשתי בכך שהם לא רצו שה
2.6.1789
יומני היקר שלום
כאשר גמרתי את לימודיי להיום משרתי סבאסטיאן הלבישני בבגדי הרשמיים ולאחר מכן התיישבתי לאכול צהריים עם הורי. לרוב כאשר אני מגיע לביתי אימי מחבקת אותי ושנינו מתיישבים ליד שולחן האוכל ,לאחר מכן אבי נושק לי על מצחי ומתיישב בכיסאו. היום זה לא היה כך, הורי נראו מודאגים. האווירה סביב שולחן האוכל הייתה שונה, לא אהבתי את האווירה הזו, אווירה של מחנק ושל דאגה ואולי אפילו פחד. אמי לא אכלה אף לא פירור ואבי התנהג שונה מן הרגיל, ראיתי שדבר כלשהו הטריד את הוריי, אך שתקתי. בשולחן שררה דממה, הייתה חסרה הקריאה המוכרת של אבא "איך עבר היום?" וההערה של אימא "תסלק את מרפקיך מן השולחן זה לא מנומס!". אבי גמר את האוכל מן הצלחת במהרה וקם מהשולחן ,אמי קמה מן השולחן כמה דקות אחריו. לאחר מכן גם אני הלכתי, הלכתי לספריית ביתנו. בספריה נמצאים כ60 ספרים אולי אפילו יותר.
"סבאסטיאן" פניתי למשרתי "הבא לי לשתות, אני צמא", "כן אדוני" ענה ויצא מן החדר. דקות ארוכות עברו ובהם חשבתי לעצמי, "מה יכול לגרום לשינוי שכזה? האם אני עשיתי משהו? או שאולי משהו אחר מטריד את הוריי?". משרתי סבאסטיאן נכנס לחדר עם מגש אשר בו קנקן תה, כוס, עוגיות ומעט סוכר. "לקח לך הרבה זמן" פניתי עליו איך הוא לא ענה ומזג את התה לתוך הכוס. לגמתי לאט את התה תוך כדי מחשבה על הוריי ודאגתם. "האם קרה משהו אדוני?" פנה אלי משרתי אשר כנראה ראה את דאגתי על פני. החלטתי להתעלם מן שאלתו ולהמשיך במחשבותיי אך פתאום עלתה בראשי המחשבה "אולי משרתי יודע משהו? אולי הוא שמע משהו ממשרתיהם של הורי". "סבאסטיאן" קראתי למשרתי. "כן אדוני" פנה אלי. "הורי נראים מודאגים מאוד היום. האם אתה יודע את הסיבה לכך? ". משרתי עמד לענות לי עד שהמשרתת של משפחתי נכנסה לספריה, שמה הוא מיירין היא דואגת לניקיון ביתי. "סליחה אדוני על ההפרעה, לורד לואיס הגיע לביקור" פנתה אלי המשרתת שלי מיירין " הוא מעוניין לראותך. לורד לואיס הוא דודי,אחיו של אבי. כאשר לורד לואיס מגיע לבקרנו תמיד הוא לוקח אותי למקומות מעניינים כמו תיאטרון או אופרה ולפעמים מביא לי הוא מתנה קטנה. קמתי מכיסאי ויצאתי למסדרון כאשר סבאסטיאן בעקבותיי. כאשר שמעתי את לורד לואיס מקצה המסדרון משוחח עם אבי התקדמתי במהירות לכיוונו. כאשר התקרבתי ראיתי את פניו של דודי ואף הוא נראה מודאג במקצת. כאשר ראה אותי לורד לואיס השיחה בין אבי לבינו נגמרה, הרגשתי בכך שהם לא רצו שה
אשמע את שיחתם. "אחייני האהוב, כמה שהתגעגעתי עליך" פנה עלי לורד לואיס. "גם אני התגעגעתי אילך לורד לואיס אך שלהזכירך אני אחייניך היחיד" פניתי אליו עם חיוך קטן על פני. לורד לואיס צחק צחוק קטן ואמר "הילד הזה עוד יהפוך לגבר כשיגדל", אבי אף הוא חייך והנהן לאות הסכמה. "סייל, לי ולדודך יש על כמה דברים לדבר אנא ממך השאר אותנו לבדנו". "אוקי אבא, נתראה בארוחת הערב לורד לואיס" פניתי לדודי עם חיוך קטן ומזויף ומיד פניתי בחזרה לספריית ביתי. כמובן שחייכתי לדודי חיוך מזויף היות שידעתי שרוצים הם להסתיר מימני דבר כלשהו, הרי אף פעם לא הפריעה להם נכוחותי בחדר בזמן שיחתם. החלטתי לחדול ממחשבותיי ולקורא את ספרי עד לתחילת ארוחת הערב.
טרם תחילת הארוחה הסתובבתי לבדי במסדרונות ביתי, ביתי הוא טירה אדירה ומרשימה משום כך אני אוהב להסתובב במסדרונות בשביל לחשוב. כאשר שמעתי את אבי ודודי משוחחים מחדר העבודה של אבי נעצרתי וחשבתי לעצמי "אולי אני רק אשמע טיפה, זה לא יכול להזיק". התקרבתי לדלת חדר עבודתו של אבי, פתחתי אותה במעט והאזנתי לשיחתם. בשיחתם אבי ודודי דיברו על בני המעמד השלישי ועל מרידתם. "למה להם למרוד?" לא יכולתי להתאפק יותר "החיים כאן הם מעולים! למה להם למרוד?". אבי פנה עלי ואמר "כאשר תגדל תבין את הכול בני". דודי השפיל את מבטו, הוא נראה כי לא רצה להסכים, שזה לא נכון בעיניו להסתיר את נושא זה מעיניי. "ועכשיו בני" פנה עלי אבי "אל תדבר על הנושא הזה יותר, זה לא נושא מהותי". תמיד הייתי חייב לעשות את מה שאבי אמר לי, כך חונכתי ולכן נכנעתי לדרישתו ועניתי "כן אבא". עזבתי את חדר עבודתו של אבי ופסעתי במסדרון ביתי לעבר שולחן הארוחה.
טרם תחילת הארוחה הסתובבתי לבדי במסדרונות ביתי, ביתי הוא טירה אדירה ומרשימה משום כך אני אוהב להסתובב במסדרונות בשביל לחשוב. כאשר שמעתי את אבי ודודי משוחחים מחדר העבודה של אבי נעצרתי וחשבתי לעצמי "אולי אני רק אשמע טיפה, זה לא יכול להזיק". התקרבתי לדלת חדר עבודתו של אבי, פתחתי אותה במעט והאזנתי לשיחתם. בשיחתם אבי ודודי דיברו על בני המעמד השלישי ועל מרידתם. "למה להם למרוד?" לא יכולתי להתאפק יותר "החיים כאן הם מעולים! למה להם למרוד?". אבי פנה עלי ואמר "כאשר תגדל תבין את הכול בני". דודי השפיל את מבטו, הוא נראה כי לא רצה להסכים, שזה לא נכון בעיניו להסתיר את נושא זה מעיניי. "ועכשיו בני" פנה עלי אבי "אל תדבר על הנושא הזה יותר, זה לא נושא מהותי". תמיד הייתי חייב לעשות את מה שאבי אמר לי, כך חונכתי ולכן נכנעתי לדרישתו ועניתי "כן אבא". עזבתי את חדר עבודתו של אבי ופסעתי במסדרון ביתי לעבר שולחן הארוחה.
מגישות: עינת שרון וליחן קרלינסקי
שאלות :
השבמחקשאלה ראשונה :
סביאטאין המשרת שלכם רמז משהו על מרד הזה ?
שאלה שנייה :
מה קרה למשפחתך אחרי המרד ? האם כולם שרדו ?
תשובה:
השבמחקמשרתי סבאסטיאן לא רמז לי על המהפכה ולכן גיליתי על כך רק כאשר אבי דיבר עם לורד לואיס.
כשבוע לאחר מכן ב9.6.1789 אבי ציווה למשרתי סבאסטיאן לארוז את חפצי ולקחת אותי למקום שקט יותר, מקום שבו המהומות לא יפגעו בי, לבייתה של דודתי. שמה הוא מדמואזל אנגלינה, היא גרה מחוץ לעיר במקום רחוק מאוד והיא אינה נשואה למרות גילה. לקחו לנו יומיים להגיע לבייתה, ובדרכנו עצרנו לישון במלון דרכים. כאשר הגעתי לביתה של דודתי נודע לי על מותם של הורי עקב המהומות. באותו הרגע הייתי המום, לא ידעתי איך להגיב וכמובן שלא ידעתי מה הולך לקרות. דודתי אמרה לי שמהיום אני יגור בביתה, לפחות עד שנחשוב על פיתרון אחר. כיום עברו שבועיים מאז מותם של הורי ועכשיו הבנתי איך החיים קשים כשאתה לבדך.
מגישות ליחן ועינת שרון